החלטה בתיק ב"ש 1536/06

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) א' רקם) מתאריך 22.2.06 בתיק ב"ש 1604/06.

2.       לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד המשיב, ובו מיוחסות למשיב שלוש עבירות והן, התפרצות לבית מגורים במושב צור משה שבשרון, גניבה והחזקת רכוש חשוד כגנוב.

          נטען בכתב האישום, כי בתאריך 23.1.06 המשיב נסע עם אדם אחר, במכוניתו של המשיב שהאחר נהג בה, מחיפה למושב צור משה. בהגיעם לבית מסוים במושב צור משה המשיב התפרץ לאותו בית וגנב רכוש מתוכו, ובאותה עת חברו המתין לו במכונית. לאחר שיצא המשיב מהבית, נסעו השניים בחזרה לחיפה, אך נעצרו על ידי המשטרה בסמוך ל"קניון חיפה", שם נמצאו בהחזקתם פריטים שונים אותם גנב המשיב מהבית אליו פרץ. כמו כן נמצא בהחזקתו של המשיב ושל האדם האחר רכוש נוסף החשוד כגנוב.

3.       ב"כ המשיב אינו חולק על כך שבידי העוררת ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום.

4.       לצד כתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא, הגישה העוררת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום, ולאחר ששקל טענות ב"כ הצדדים, קבע בית המשפט קמא, כי הגם שמדובר בעבירת רכוש, הרי לאור עברו של המשיב ומאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, קיימת מסוכנות לבטחון הציבור, ועל כן מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר. עם זאת, ובין היתר לאור תסקיר מעצר ותסקיר משלים שנערכו על ידי שירות המבחן והוגשו לבית המשפט, הורה בית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אמו. בשחררו את המשיב לחלופת המעצר קבע בית המשפט קמא  כי המשיב יהיה נתון לפיקוחה של אמו ובנוסף לכך יהיה נתון לפיקוח באיזוק אלקטרוני.

          בקשת העוררת לעכב את השחרור למשך 48 שעות, על מנת לאפשר הגשת ערר על החלטת בית המשפט, נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ולפיכך המשיב שוחרר ממעצרו לחלופה שנקבעה.

5.       בפתח טיעונו קבל ב"כ העוררת על כך שבית המשפט קמא לא נעתר לבקשה לעכב את שחרור של המשיב לחלופת המעצר שנקבעה. עוד עמד ב"כ התובעת בטיעונו על מסוכנותו של העורר לציבור לאור עברו הפלילי המכביד, ואולי יש לומר המכביד מאוד. ב"כ העוררת גורס, כי חלופת המעצר אינה מעקרת את מסוכנותו של המשיב, ואף שירות המבחן הטיל ספק ביכולתו של המשיב לקיים את תנאי השחרור. לדעת ב"כ העורר, הפיקוח של אם המשיב כמו גם הפיקוח האלקטרוני, לא ימנעו את המשיב להפר את תנאי חלופת המעצר שנקבעו, ורק מעצר מאחרי סורג ובריח יבטיח את שלום הציבור ורכושו מפני העורר.

6.       לעומת טענות ב"כ העוררת, ב"כ המשיב סבור כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. ב"כ המשיב הצביע על כך ששותפו של העורר, עמו נסע מחיפה ועד למושב צור משה, לא נעצר ולא הושם בחלופת מעצר, והוא מסתובב חופשי, הגם שהוא היה מפעילו של המשיב. ב"כ המשיב שואל אפוא, הכיצד זה יתכן שהמפעיל יהיה חופשי לנפשו ואילו המופעל יהיה נתון במעצר. עוד הוסיף ב"כ המשיב וטען, כי חלופת המעצר היא חלופה ראויה וטובה, ופיקוח האם כמו גם הפיקוח האלקטרוני, הומלצו לבית המשפט קמא על ידי שירות המבחן ונמצאו ראויים על ידו, ועל כן יש בהם די כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנותו של המשיב, מה עוד, שלצד אמצעים אלה המשיב ישתתף בקבוצה טיפולית.

          על כן, לדעת ב"כ המשיב יש לדחות את הערר.

7.       עיכוב שחרורו של המשיב:

          כאמור, בית המשפט קמא דחה בקשת ב"כ העוררת לעכב שחרורו של המשיב לחלופת המעצר. בעניין זה הנני סבור כי הערר בדין יסודו. כבר נפסק כי "טוב אם נשנן כולנו כי שופטים בשר ודם אנו, ועל כן החלטותינו עלולות להימצא לעיתים שגויות, ואף ככאלה אשר כרוך בהן נזק בלתי הפיך לציבור ולעשיית הצדק, ומכאן החשיבות הנודעת לבחינתן של החלטות מסוג זה על ידי ערכאת הערעור" (מפי כב' השופט א' א' לוי בבש"פ 10928/03 אחמד ג'עפרי נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד ..."), וכן ראה דברי כב' השופט מ' חשין בבש"פ 7968/01 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם ב"דינים ועוד ..."), אשר צוטטו בעניין ג'עפרי:

"כאמור בראש דבריי, סירב בית-משפט קמא לעכב את ביצוע החלטתו ל- 48 שעות, ועל-כך ביקשתי למחות. כפי שנאמר לא אחת (ראו, למשל, בש"פ 1986/84 - עמאר, פ"ד מח(3) 133, 151, 152; בש"פ 6671/95 - אבו רחמון; בש"פ 2512/96 - נסאסרה, פ"ד נ(2) 101, 107-106; בש"פ 3413/96 - רוזנצוויג) סמכותו של בית-משפט לעכב ביצוע החלטה על שחרור ממעצר סמכות חשובה היא ביותר, ושומה עליו על בית המשפט לשקול היטב-היטב עד שמסרב הוא למדינה לעשות שימוש בסמכותו זו. העובדה שבית-משפט קמא סובר כי ראוי לשחרר נאשם ממעצר, החלטה היא הנתונה לערר, ונכון וראוי הוא כי בית-משפט קמא ייתן הזדמנות לבית-משפט שלערעור להידרש לערר המדינה בלא שייווצר סיכון אך בשל שיחרורו של נאשם ממעצר עד לשמיעת הערר. בענייננו קבע בית-משפט קמא כי תנאי השיחרור הם "די מספיקים ומבטיחים" את הופעת המשיבים לכל מקום שיידרשו להופיע בו, ומטעם זה סירב לבקשת עיכוב הביצוע. טעם זה אין די בו כדי לשלול את מסוכנות המשיבים. למותר לומר שקביעת בית-משפט קמא כי אין נשקפת סכנה מן המשיבים - קביעה זו באשר היא - אין די בה, שהרי החלטה זו עצמה היא האמורה לעבור ביקורת בערר. אם דברים שאמרנו נכונים הם על דרך הכלל, לא-כל-שכן נכונים הם מקום שהנאשם - כמשיבים שלפנינו - שוהה במעצר. כל אחד מן המשיבים היה במעצר כחודש ימים, ועל רקע זה ראוי היה כי בית-משפט קמא יאפשר לבית-משפט שלערעור לדון בערר באורח חופשי כפי שהוא עצמו דן בבקשה למעצר עד תום ההליכים."

          היה אפוא מקום להיעתר לבקשת העוררת ולעכב שחרורו של המשיב לחלופת המעצר, על מנת לאפשר לעוררת להעמיד את החלטת בית המשפט קמא למבחן ערכאת הערעור בעוד המשיב נתון במעצר.

8.       עברו הפלילי של המשיב:

          לב הבעיה בתיק שלפני הוא עברו הפלילי של המשיב.

          המשיב יליד 24.12.84, הספיק לצבור בחייו הצעירים 48 הרשעות פליליות בעבירת ההתפרצות. הפתגם הידוע אומר, כי ביתו של אדם הוא מבצרו, והנה , 48 אזרחים תמימים חזרו לביתם מבצרם בתום עמל יומם, בתום בילוי או מכל מקום אחר, ומצאו כי מישהו פרץ לדירתם וחדר למבצרם, ובדיעבד התברר כי היה זה המשיב.

          ההרשעה הראשונה היא מתאריך 27.1.00, בגין עבירה שבוצעה על ידי המשיב בתאריך 22.7.99. בתאריך 1.6.03 נדון המשיב על ידי בית המשפט לנוער בחיפה ל- 4 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, ובתאריך 27.5.04 נדון המשיב על ידי בית משפט השלום בחיפה ל- 12 חודשי מאסר בפועל ועוד 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. המשיב שוחרר מהמאסר בתאריך 1.6.04, ללמדך, כי בעת שביצע את עבירת ההתפרצות מושא כתב האישום הרלבנטי לבקשה שלפני, המאסר המותנה בן 15 החודשים עדיין תלוי ועומד מעל לנאשם, וככל הנראה רב הסיכוי שיופעל.

          מתברר אפוא, שהמשיב מהווה סכנה של ממש לציבור, שהרי עונשי מאסר שהוטלו עליו בעבר לא הביאו אותו לשינוי דרכו, ואף מאסר על תנאי לתקופה ממושכת יחסית (15 חודשים), לא הרתיע אותו מלעשות את הדרך מחיפה שבכרמל ועד למושב צור משה שבשרון, על מנת להתפרץ שם לדירת מגורים של אדם תמים ולגנוב מתוכה חפצים שונים.